מאמרים

ריקוד בטן שבטי

"ריקוד הבטן השבטי ,אשר מכונה כך מתוך תרגום שמו בלועזית : tribal belly dance, מעלה סימני שאלה ויוצר בלבול אצל הרבה אנשים שבאופן אסוציאטיבי קושרים את שמו לריקוד בסגנון אפריקאי(הכינוי שבטי קושר לשבטים באפריקה). אני נתקלת בשאלה שחוזרת על עצמה מפי רבים אם הוספתי מרזיי הריקוד אפריקאי לסגנון שלי.
אז לא. ריקוד הבטן השבטי מכונה כך עקב העובדה שהוא נרקד (לא בכל המקרים) ע"י שבט של רקדניות , אשר מבצעות את הריקוד לעיתים באימפרוביזציה ובתיאום מלא בניהן ,בעזרת קודים תנועתיים המוכתבים מראש, רצף תנועות ומשפטי תנועה קבועים ובמקרים אחרים ריקודים הבנויים על פי כוריאוגרפיות שלמות ורפרטואר .
בריקוד הבטן השבטי אשר התפתח באמריקה, נוצרו קבוצות ריקוד שונות אשר מחזיקות בסגנונות
שונים כגון: פולקלוריסטי, מודרני אורבאני, גותי, משולב(פיוז'ן) ועוד..
בריקוד הבטן השבטי כפי שאני מגישה אותו נרקד ע"י קבוצת בנות בעיקר בסגנון הפיוג'ן עם נגיעות מודרניות אורבניות הרקדניות אשר רכשו את הידע הבסיסי והראשוני בסגנון בקורס למתחילות
, רוכשות אוצר תנועות(שפה תנועתית), משפטי תנועה , כוריאוגרפיות קצרות ובעיקר טכניקה, אשר מעניקה להן מסגרת לשמירת הסגנון החדש ולאחר מכן עוברות (לפי בחירתן) לקבוצת מתקדמות . שם הן רוחשות את הניסיון בעבודה בקבוצה, טכניקה מתקדמת יותר ופיתוח סגנון אישי בתוך המסגרת הקיימת.
בנות אשר נמצאות מתאימות לכך עוברות למסלול במה ללמידת רפרטואר ריקודים לבמה ופרוייקטים שונים.
המפגשים הקבועים (מספר שעות בכל מפגש), היכרות אישית והיכרות שפת הגוף של כל אחת, יוצרים אינטראקציה של
שיתוף, ביקורת בונה, צמיחה הדדית ו"מערכת יחסים" שבטית.
בריקוד בטן שבטי בהחלט מושם דגש על עבודת צוות, אחריות קולקטיבית ובעיקר חשובה שמירה על אנרגיה טובה בין הרוקדות תמיכה ופרגון הדדי, מה שבדרך כלל תורם להופעה יותר טובה ולמיצוי הלמידה לכדי תוצאות טובות הבאות לידי ביטוי על הבמה בביצוע , במראה הקבוצה וביכולת להישאר כשבט רוקדות לאורך זמן."

דמות האישה החדשה במחול האוריינטלי

מאת: סיגל זיו
מנקודת מבט אישית:

"כרקדנית שעברה מסגנון ריקוד הבטן לסגנון הטרייבל, החוויה הראשונית שסימלה לי את השינוי היתה הפעם הראשונה בה עליתי למופע כרקדנית טרייבל. זה היה על במת אולם הכנסים באוניברסיטת ת"א. בקהל ישבו בכירי סגל קמפוס שיאים, מרצים וסטודנטים.
יכולתי להרגיש את העוצמה דרך האנרגיה של הקהל שנדמה היה שהחסיר פעימה ולו רק נוכח מראה הרקדנית שלא סיפק להם הגדרה של משהו שהם מכירים. הסקרנות עמדה באויר כחשמל, ההופעה החלה....."

למרות היותה עדויה בעומס תכשיטים , צבעים וסמלים מתרבויות שונות שהשילובים בינהם משאיר רושם חזק שקשה להתעלם ממנו.

דמות האישה החדשה במחול האוריינטלי נושאת עימה עוצמה פנימית שנובעת ממקום של שקט וביטחון אשר בא לידי ביטוי בתנועתה האיטית הדרמטית והמתמשכת. היא שולטת בתנועות גופה במיומנות ובתיאום מלא עם מוזיקה המאופיינת עם המזרח והמערב גם יחד. היא משדרת כח שקט בהחזיקה בשליטה בזמן התנועתי שלה וביכולת שלה להפנט את הצופה בה (כמו נחש אשר מהפנט את קורבנו לפני ההכשה).

מנגד תנועותיה המתפטלות בהפגנת גמישות יוגסיסטית קיימת טכניקת השבירות וההפרדות בכל חלק בגופה של הרקדנית והכל יחד מתבצע בהחזקת גוף מאוד גבוהה (בדומה למחול הספרדי) מה שמשווה לה דמות של מלכה.

האישה החדשה במחול האוריינטלי שומרת על דיסטנס בינה לבין הקהל שלה .

היא לא חייבת לחייך לצופים , ע"פ רוב היא שומרת את הרגשות שלה לעצמה ומסתפקת לסרוגין בחיוך מאופק.

בניגוד לנוהל הרגיל בתחום הבמה לקוד לקהל בסיום ההופעה רקדנית הטרייבל איננה קדה אלא מסיימת את ריקודה ועוזבת את הבמה.

בסגנון הטרייבל הרקדניות נוהגות לעבוד ולהופיע כשבט של בנות הרוקדות בתיאום מלא בינהן , כיישות אחת. הן מחזיקות בקיואים (קודים תנועתיים המוכתבים מראש) אשר בעזרתם הן מסוגלות לאלתר ביחד , כאשר מדי פעם מתחלפת ראש הקבוצה (הרקדנית המובילה) עם שינויי הכיוון בריקוד.

אך קיימות גם סוליסטיות הנותנות אינטראקציה אישית למחול הטרייבל שלהן


וכך הן הופכות את המחול הזה לאומנות רבת גיוון ופורצת גבולות.

בין ריקוד בטן לטרייבל - סיגל זיו

צריך לזכור שבבסיס הטכניקה של סגנון הטרייבל קיימת הטכניקה של ריקוד הבטן הקלאסי שהוא המקור. לכן, כאשר נוגעים בשוני שבין שני הסגנונות חייבים להתייחס למקור כדי להבין לאן זה התפתח.

אומנות ריקוד הבטן מבחינתי הינה רבת חשיבות לתחום המחול כמו גם בעלת פנים רבות.

כיום, הרבה רקדניות ומורות למחול מזרחי מייצגות את האומנות עתיקת היומין הזו בכבוד ובחשיבות רבה כריקוד בעל סגולות מרפא, כשיר הלל לאישה וכאומנות במה רבת ערך.

עם המקום הזה אני מזדהה וכמי שרקדה וחקרה את מהות הריקוד הנפלא הזה אני יכולה להעיד שאכן ערכו רב ביותר בתחום האומנות ובתחום ריפוי הגוף והנפש. יתרה מכך, אני רואה בו כלי עזר נפלא להתפתחות רוחנית.

אולם מהצד השני , אני ערה לעובדה המצערת שבמקומות וחוגים חברתיים שונים עדיין מתלווה לריקוד הבטן תדמית זולה של ריקוד נענועי המשמנים וענטוזי החמוקיים.

הרקדנית נתפסת בדמיונם של רבים כאישה שופעת חזה וגוף שמטרתה להתחנחן ולשעשע את צופיה בנענועי גופה המעורטל.

רקדנית הטרייבל, יותר מאשר מנפצת את הסטיגמה שדבקה מזה שנים ודורות קודם בריקודי הבטן, יוצרת דמות חדשה לגמרי של רקדנית בנישה של המחול האוריינטלי.

ההתייחסות של הרקדנית לקהל ושל הקהל אליה, כאינדווידואלית וכאחת משבט של רוקדות,

הגישה, ההבעה, כל מה שהרקדנית משדרת ועוד פרמטרים אחרים מצביעים על שינוי תכליתי בדמות הרקדנית ותופסים זוית של אישה חזקה, מלכה, שולטת ומהפנטת.

היום תופעת ה tribal belly dance סוחפת הרבה רקדניות מתחום ריקודי הבטן , אשר מתחברות לצד הזה של הריקוד ומעוניינות להתרענן ולהיפתח לסגנון החדש.

הן עוברות תהליך של שינוי תפיסתי בתדמית , בתנועתיות שלהן בריקוד ובנוסף הן לומדות ונחשפות ליתרון של הריקוד בשבט.

תפקידי כמורה בסגנון הטרייבל מעבר לטכניקה ולביצוע ,הוא לחשוף בפני הרוקדות את מקור העוצמה של המחול בשבט ולחבר אותן למקור הכוח שלהן בריקוד כאינדווידואלית וכחלק משבט , דרך המאפיינים הייחודיים של סגנון הטרייבל.

אני מתרגשת בכל פעם מחדש לצפות ברגע החיבור של הבנות למהות הריקוד הזה. אותו הרגע של התאהבות, בו מתעורר הגילוי והחיבור לעוצמה קורה מתוך מקור פנימי שמשותף לכולן ודרכו מתגלה קסמו ועוצמתו של השבט.

אותו הרגע בו מתקיימת הידיעה של כל רקדנית כמשפיעה וכאחראית על היצירה הקבוצתית.

החיבור למוזיקה ולתנועה של כל הרקדניות כישות אחת, עיקרון היחד והאיחוד בתוך זרימה של אלתור קבוצתי , מחייב הקשבה ותקשורת בלתי מילולית בין הרוקדות.

זה היופי, זאת העוצמה וההעצמה של ריקוד הבטן השבטי.

חוויות אישיות של נשים הרוקדות את סגנון הטרייבל

בחוויה האישית של כל רקדנית קיים עולם שלם. אני מביאה כאן ציטטות קצרות מתוך דבריהן של תלמידות אשר שיתפו אותי בחוויה האישית שלהן בסגנון ריקוד הטרייבל:


"מהיום בו פגשתי את הטרייבל, הבנתי שכל חיי חיכיתי לצורת הריקוד הזאת. תמיד רציתי והיום יותר מתמיד, לרקוד במקומות בו נפגשים המזרח והמערב, הישן והחדש האלקטרוני והאותנטי.
אחרי שאני משננת את הטכניקה של הריקוד ונותנת לנשמה להוביל אותי - אני מרגישה כיצד העוצמה הנשית הרכה והמלכותית מקבלת ביטוי של הגוף והנפש בסגנון ריקוד מסוגנן וחושני כאחד.
הטרייבל בלי דאנס עבורי הוא יותר מריקוד, כי אם תהליך וסגנון חיים שרכשתי לעצמי במסע הזה. זה מתבטא בתהליך של העצמה אישית אותו אני עוברת והוא עובר דרכי בכל רגע בחיים שלי - נעשיתי מודעת יותר לעצמי ולכוחות שלי להשפיע במרחבים ובעולמות שלי."
מאת: רויטל וולר



"כשאני רוקדת טרייבל...
אני לא צריכה לבדר אף אחד, להיות ליצנית ומצחיקה או עצובה ולהשתמש בהבעות פנים משוחקות.
זה בסדר לרקוד לאט ובתוך השקט שלי.
זה בסדר לרקוד בעדינות שלי, בלי להוסיף מלח ופלפל.
אני יכולה ללבוש מה שאני רוצה.
אני בוחרת לצלילי איזה מוסיקה ארקוד.
אני משתמשת בגופי ובמיניות שלי בריקוד אבל זה לא הופך אותו לריקוד מיני.
בעצם אלה כללים שמלווים אותי גם כשאני רוקדת ריקודי בטן רגילים. הטרייבל פשוט נותן תוקף לכללים האלה ומחזק את התחושות שעולות כשאני רוקדת את הריקוד שלי, ריקוד שמשתמש בשפה של המחול המזרחי, אבל בדרך האישית שלי. הטרייבל מחזק אותי וגורם לי לקבל את עצמי, בלי הצורך לאמץ תדמיות ששונות ממני, בלי להיכנס לדמות אחרת, פשוט להיות אני. "
מאת: אלה גרינבויים


"הטרייבל הוא סוג של הגשמת חלום עבורי ומכמה סיבות ."

"כבר שנים אני מחפשת מחול שמאחד את כל הסגנונות ממחולות שאני אוהבת, פלמנקו ,אתני, הודי ,מזרחי, מודרני......
השילוב המרתק ,הנגיעות מכל סגנון, הופך אותו למשהו ייחודי. במשך שנים התפתח כל תחום בנפרד ולא מצאתי משהו משולב, עד שהגיע הטרייבל....
הוא מעניין אותי בכך שהוא מאפשר חופש (מה שאין בסגנונות אחרים ,מסורתיים, ששומרים בקנאות על כללים נוקשים של מה מותר ומה אסור.)"


"בחוויה האישית שלי הטרייבל מבטא נשיות ,חושניות , אולם ממקום עוצמתי מאד."
ישנו דגש על רוך ,זרימה ,עדינות, אולם כאלה שבאים ממקום של עוצמה פנימית. בתחושה שלי זה מה שהופך אותו לעמוק יותר . מעבר לכיף ולהנאה, הטרייבל פונה למקום עמוק של הבעה תנועתית והיכולת להעביר תחושות לביטוי עצמי היא עצומה כאן. אני רק מתחילה ללמוד את העוצמות והעומקים של הסגנון הזה... "

"רקדנית טרייבל טובה היא זו שמחוברת מאד למקום הפנימי שלה.... "

"אני אוהבת
נהנית מאד
צמאה לדעת יותר....
זהו עולם ומלואו..
גאה שבגילי המופלג...41 ..יכולה ללמוד באפן מקצועי לרקוד.
והשמיים הם הגבול..."
מאת: איריס מימון

ריקוד הבטן השבטי,
"מבחינה פיסית יש לתנועות מחול הטרייבל איכויות מדהימות של הארכת השרירים, חיזוק וגמישות לכל האיברים בגוף.
החזקת הגוף בריקוד הינה ביציבה זקופה והשליטה הגבוהה בהפרדת האיברים בתנועות זורמות או קטועות, מביאה את הרקדניות לרמה טכנית גבוהה.
התנועות הנשיות של מעגליות באיזור הבטן והרחם טבעיות לאישה, מחזקות ומעצבות. הערך המוסף של חיזוק ריצפת
האגן, מעניקים לכל אישה ביטחון במיניות ובנשיות.
הטרייבל סקסי ונשי- ההופעה של הרקדנית עם הבגדים המיוחדים, התכשיטים והאיפור הדרמטי מרשימים באופן מהפנט. השליטה בגוף בגוף ובתנועות תוך כדי התיאום למוזיקה משלימים את הכל לידי חוויה מחשמלת.
בעיני ריקוד הבטן השבטי, הינו מחול מהמם ביופיו והסקרנות שלי לגביו רק החלה."
מאת: נעה בר



"הטריו לוטוס נראה לי כמו משהו שאני אצטער מאד שלא הלכתי לראותו.

בקורס שאני עושה בערבסק סיגל הגיעה ללמד.
עכשיו, אני באה מרקע די שונה מהטרייבל- אני באה מהרקע של השחרור בתוך התנועה, ועד כמה שאני יודעת, לתנועה המדויקת של הטרייבל יש "מחיר" בשחרור, מחיר שאני שילמתי, כמובן, בסיומו של השיעור בכתפיים ושכמות תפוסות במשך 3 ימים אח"כ, אבל בכל זאת, מה שיש לי לומר על העניין הוא כדלקמן:
1. סיגל מדהימה. נעימה מאד מאד לעין בתנועתה ובכלל, מדויקת להפליא ויחד עם זאת נראית נינוחה לחלוטין בתוך התנועה.
2. נדהמתי מהקלילות הבלתי הגיונית שבה סיגל פשוט, on the flow המציאה כוריאוגרפיות מקסימות, מהסוג שנעים לרקוד ושאפשר להרפות בתוכן (לדעתי, כוריאוגרפיה שאפשר להרפות בתוכה = כוריאוגרפיה שבה לא צריך לרדוף אחרי הצעד הבא, שקורה במרחק גדול מאד תנועתית, או פיזית, מהצעד הנוכחי, כוריאוגרפיה זורמת תנועתית, שבה יש תחושה כאילו תנועה מובילה לתנועה ולא כאילו הדבקנו אותן יחדיו), כוריאוגרפיות זורמות, שכבר תוך השיעור הראשון אפשר להתרגל אליהן- כל אלו גרמו לי להבין שהריקוד הנוכחי שסיגל רוקדת- הוא פשוט שפת הגוף שלה, שבה היא נינוחה לגמרי, והאמת שגם גרמו לי להבין מה המשמעות של לשמוע את הקול הפנימי שלך, שבו את מתחברת הכי נכון לגוף...
3. הבחירה המוזיקלית- מדהימה. מתה על המוזיקה הזאת.
4. לבסוף- למרות הדיעה היחסית לא חיובית שהיתה לי במקור על טרייבל - נהניתי מאד מאד. גם התחושה של השכמות התפוסות היתה בה איזו חיות נעימה, זה לא כמו שהגב נתפס- זה משהו יותר... נעים.

מקווה שתינתן לי ההזדמנות לבקר בשיעור\סדנה שלה בקרוב."

ציתות מתוך פורום ריקודי בטן בתפוז - מאת: שם כינוי "חולמת על אווזים"

מהו הריקוד הזה- אינסוף... / סיגל זיו

בתוך החקר האינסופי שלי את הריקוד העגול ואני בכוונה לא מציינת הגדרות ושמות כגון: ריקוד הבטן, מחול מזרחי,
טרייבל, אני מוצאת את האינסוף .
אינסוף תנועה זורמת מתוך מקור בלתי נדלה של חיים .
כמו המעיין הנובע, הזורם ומתפטל מעל חלוקי הנחל , או שורשי העץ המתפטלים ומסתעפים לאינספור דרכים,
כך הריקוד הזה שמכיל בתוכו צורות שמסמלות את האינסוף (השמיניות לכל צורותיהן מחזיקות משמעות מאוד חזקה
מבחינה רוחנית) התנועות העגולות (עגול, שלם, שלמות), הפיטולים והחיבורים בין הצורות יוצרים צורות מסטיות (כמו
היין והיאנג למשל, החיבור בין הנקבי לזכרי, ראשית היצירה) ועוד...
זהו ריקוד שמחובר לזרימה הטבעית של היקום, לתדר הטבעי, הראשוני.
לכן, כל חיבור אליו יהיה בגדר ריפוי, חיבור, אחדות, נשמה והנאה.

הרקדנית , המורה מירי אלון היקרה כתבה לי: "איינסופ מעמקים,איינסופ לגבהים.איינסופ הוא הא ל ו ה י ם !"

אכן אינסוף הוא האלוהים ולכן גם כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים , אנחנו לא יודעים
וכשחשבנו שהגענו מסתבר שאנחנו רק בהתחלה. זה היופי, זה הקושי, זה האתגר, זה החיפוש, זה הגילוי, זה הנסתר,
זאת השאלה שנשאלת עדיין בפי ובגופי הרוקד את נשמתי....מי אני?
וכך במעגלי נשימותיי, מעגלי תנועותיי שמציירות את האינסוף, העגול, הספירלה, השורשים,
המיים, האויר, האדמה, הכל זורם לעוד ועוד גילויים ויצירה, ציור, אמירה ללא מילים......
באתי לכאן כדי לרקוד ....אמשיך לרקוד כדי להביע.....היכן שהמילים לא מספיקות....
היכן שהרוח במוסיקה והחומר בגוף מתאחדים......שם , אני בבית."

סיגל זיו

מהו ריקוד בטן לדעתי/ מאת: סיגל זיו

ריקוד בטן לדעתי הוא ריקוד שאחד מתכונותיו הבולטות ביותר (להבדיל מסגנונות אחרים ) הוא
שבהרבה מקרים הוא נובע ממקור טבעי שקיים בגוף האישה כחלק מהוויתה העגולה , המכילה
עצמה נשית רכה וחזקה כאחד. לכן, הרבה נשים מוצאות ומגלות את הריקוד הזה בתוכן עוד לפני שהן מגיעות למורה המלמדת את התחום. יש כאלה שאף מפתחות את סגנון ריקודן האישי לבד , ללא עזרה מקצועית.
ריקוד הבטן הוא ריקוד שמשלב את הרוחני והגשמי יחד. הרבה מעוצמתו מגיעה מהלכי הנפש של הרוקדות אותו...
בנוסף, קיים קשר ישיר בין המוזיקה לבין הרקדנית. הרקדנית כאילו מציירת באמצעות גופה את
כל הצלילים שמפיקים כל הכלים במוזיקה וביצירה הנרקדת ,החל ממוזיקה לירית, רכה ומתמשכת ועד למקצבי תופים ועוד...

בריקוד הבטן קיים המקום של האימפרוביזציה (אילתור) שזה בעצם מהותו. כשמו כן הוא , עולה מבטן
הרקדנית , שכידוע זה מרכז הרגשות והרגישויות ובא לידי ביטוי ומתגלם בתנועות הרקדנית אשר רוקדת
ללא תכנון את הרגשות שעולים בה בזמן אמת.
ריקוד בטן הוא הריקוד היחידי המותאם למבנה הגוף של האישה וככזה הוא מייצג את כל עולם התנועה העגולה והנשית. כל תנועות האגן העגולות המחברות לרחם האישה, השמיניות שמחברות לעולם הרוח והאינסוף, הגלים כתנועת החיים והעולם, הרטטים כתנועת האש הפנימית , שחרור והחזקה הנובעים מהקוטביות של הריקוד שגם זה חלק מהטבע ויצירתו , הכל מתנקז לכדי ריקוד שורשי שקיים בנו מדרך הטבע ,אותו אנחנו יכולים לפתח ואיתו להתפתח כיד היוצר.

מאמר ב newomen מאת לירון בן יעקב, ראיון בהשתתפות בנות להקת הטרייבל לוטוס על ריקוד ונשיות.

מאת: לירון בן יעקוב

כבר יותר מארבע שנים שאני רוקדת בלהקת המחול של הכוריאוגרפית סיגל זיו, להקה שמורכבת מנשים בלבד. בתוך קבוצה זו התנסתי בעשייה, למידה, ריקוד ויצירה. הלהקה מציגה ריקודי בטן מודרניים בשם –Tribal Belly Dance. כינסתי את בנות ההרכב הנוכחי של להקת ה'טרייבל לוטוס'- סיגל זיו, קרן אהרוני, מור גפן, טיפני סו ואנוכי לשיחה על נשיות, מיניות, תנועה וריקוד.

"תמיד ידעתי שאני אעסוק באומנות, זו היתה תמיד המהות שלי. אך גיליתי בגיל מאוחר יחסית שריקוד זו התשוקה הגדולה שלי. אני אוהבת את העיסוק הגופני- מנטלי שבריקוד, הגוף הוא כלי בשבילי להבין את העולם ולהביע את העולם הפנימי שלי. כרקדנית אני הופכת ליצירת אומנות בתנועה".

מהו ומדוע הריקוד הוא בשבילכן?

סיגל: "כילדה שסבלה מקשיים של בעיות קשב וריכוז, אחד הדברים שהרגשתי שדרכם אני יכולה לבטא את עצמי היה דרך הריקוד, כך זה בעצם עד היום. כשרקדן אמיתי נולד, זה בוחר אותו, יש לו את זה בגוף. החיידק נדבק בו וזה הופך למהות שלו. אני מרגישה שזו המהות שלי, אני באתי לעולם להביע משהו והריקוד הוא הצינור שלי."

מור: "לכל ישות בעולם יש כלים ודרכי תקשורת, דרכי הבעה של רגשות, כך בני אדם משתמשים בתנועה, שהיא טבעית לנו. אם גוף האדם זו יצירה. אז ריקוד הוא היצירה של היצירה."

טיפני:"זה המקום שבו אני מרגישה הכי אני, שאני יכולה להביע את עצמי, זה המקום שמרגיש לי הכי נוח."

קרן : "זה מחבר אותי לגוף שלי, תמיד הייתי מודעת לגוף אך היכולת לשלוט בגוף זה כוח עצום, בעיני זה להיות אישה חזקה."

איך זה מרגיש ליצור בהרכב של נשים בלבד?

סיגל:"הרכב של נשים זו אנרגיה מאוד מסויימת, זה לא כמו בהרכב של נשים וגברים בלהקה, במיוחד כשמדובר בריקוד שהוא מאוד נשי ועוסק בנשיות. זו הזדהות אחת עם השניה, זו יצירה ממקום משותף. יש בזה הרבה יופי, וסוג של מוכנות לוותר על האגו במידה מסויימת. לנשום את התנועה אחת של השנייה, להפוך לישות אחת."

טיפני: "זה מפגש של האישיות שלך מול האחרות וההפך, יש התפתחות ויש הרבה דינמיקה."

מור:"זה מפגש מאוד עוצמתי שאני לא מקבלת בשום מקום אחר. אנחנו חמש רקדניות וזו התמודדות עם הרבה אגו. הרצון לבלוט, הפחד להיות 'חלק מ.. ' ולא להיות אינדיוודואל. למדוד את הסטטוס של כל אחת בהרכב, חברה, מורה, עמיתה וכו'. אני מרגישה שההתפתחות כאן היא יותר מואצת מאשר במקומות אחרים."

קרן: "זה נראה לי הכי טריויאלי, הכי טבעי לי ואני לא עוסקת בשאלה הזאת. במיוחד בהרכב הנוכחי של הלהקה. אני מתחברת לצבע של ההרכב. כילדה הרגשתי תמיד שאני בצבע שונה מהילדים שהיו מסביבי, ובפעם הראשונה אני מרגישה שאני נמצאת עם חבורת נשים שהצבעים שלהן מתאימים לי. אני לא עוף מוזר כאן."

"כל כניסה של גבר למרחב הזה מורגשת מאוד, בין אם זה מוסיקאי או צלם שמגיע לעבוד איתנו. זה מיד משנה את כל הדינמיקה, אנחנו נהיות יותר מודעות לעצמנו, וכל אחת מגיבה קצת אחרת. אומנם אילו רגעים ממש נדירים, רוב העבודה נעשת ממש בבועה של נשים שדרך הריקוד עוסקות הרבה בנשיות.

זו אחת הסיבות שבתקופה האחרונה שאלתי את עצמי- מהי נשיות אמיתית? כזאת שמנותקת מראייה של גברים, והאם היא בכלל קיימת? האם במרחב הזה שאין בו גברים, האם אתן חושבות שיש נשיות ואף מיניות נקייה שעומדת בפני עצמה, האם דבר כזה קיים בכלל"?

קרן: "זה אינדיוידואלי מאוד, אני חושבת שאנחנו כל הזמן מפלרטטות, אפילו כשאנחנו עומדות מול המראה. המין השני בעייני הוא הקהל, שהוא מורכב מגברים ונשים. בשבילי עניין המיניות כאן לא עומדת מול גבר. זה חשוב לי להרגשה ולתחושה בכל דבר שאני עושה, אפילו כשאין גבר בחדר. יש בנות שזה חלק מההוויה שלהן."

טיפני: "באופן כללי יש הרבה סטיגמה על ריקודי הבטן, ואנשים מקשרים רקדניות בטן עם פלירטוט שנועד לשעשע גברים. אבל מה שאנחנו מנסות לעשות, זה להביע את הריקוד לא ממקום של מי שמסתכל בנו אלא ממקום של העצמה אישית, של אישה שמחוברת לגוף שלה."

מור: " יש הרבה צורות של נשיות, והן באות לידי ביטוי בצורות שונות. אני מאמינה שמה שאני רואה זה העולם של לירון, סיגל, קרן וטיפני. זה לא שאנשים אחרים עושים אותי אמיתית. יש בי כל מיני צדדים שבאים לידי ביטוי, אנשים חושבים שלהיות אותנטי זה להיות אותו הדבר כל הזמן, אבל זה לא ככה. את אנרגית המין אני יכולה לעורר בעצמי, ללא גבר. וזו אנרגיה שמניעה את הריקוד שלי, במיוחד בריקודי הבטן שמשתמשים הרבה באיזור האגן ושקרוב מאוד לאנרגיית המין."

סיגל:" אנחנו עושות ופועלות כאן בצורה שלא קשורה לגברים. אני חושבת שפה אנחנו מחוברות לצד הנשי ולצד הגברי שלנו.כשאני אומרת 'תרגישו סקסיות', אני מתכוונת למשהו אנרגטי שיוצא מבפנים החוצה, ולא לעשות איזה פרצוף שאנחנו תופסות כסקסי. אני באופן אישי לא קושרת את המילה 'סקסי' למשהו שעומד מול גבר. אישה עם עיניים נוצצות היא סקסית בעיני. במרחב של הסטודיו, ההשלכה של המיניות היא בתוך הבועה של עולם הריקוד."

"קשה לי קצת לחשוב שאנו לא מתנערות מכל הדברים שסיגלנו לעצמנו כנשים, או איך שאנו חושבות שנשים צריכות להיות, כשאנו נכנסות לסטודיו, אפילו כשהוא נקי מגברים. כל המניירות שאותן אנחנו שמות על עצמנו כשאנחנו הולכות ברחוב, נכנסות לכאן. למרות שלפעמיים לא צריך אותן. חינוך של שנים על איך אישה צריכה להראות, ללכת, לדבר, לפלרטט, לא נעלם, זה משפיע גם על איך שאנחנו תופסות אחת את השנייה, ואיך שזה בא לידי ביטוי על הבמה.הסטיגמה על איך אישה צריכה להיות ומה זו נשיות, חזקה מאוד וכל אחת מביאה את המטענים שלה לכאן. אני לא חושבת שזו רק שאלה של נוכחות גברית אלא איך שאנו תופסות את עצמנו כנשים. אי אפשר ממש לבודד את המושג, כנראה צריך להרחיב אותו. אולי אחת הבעיות היא -הניסיון לשים את כל הנשים באותה המשבצת ולצייר תמונה של מה נחשב סקסי ונשי ומה לא.כרגע אני עדיין מרגישה שהתשובה לשאלה מה זו נשיות ומיניות אותנטית עדין רחוקה ממני".

"לכל אישה באשר היא ....לרקוד את החיים" /מאת סיגל זיו

ריקוד זה דרך חיים, דרך המחשבה, דרך המודעות, דרך האהבה.
כמורה לריקוד, מורת דרך ומורה לחיים אני מאחלת לכל אחיותיי, תלמידותיי וכל אישה באשר היא את מה שאני מאחלת לעצמי. השנה הזאת, שנה של תמיכה ואהבה.
חשוב לאמר תודה.
על הקשיים, ההצלחות, הרגעים של הבכי והצחוק, על הריקוד והאפשרות לנוע....
תתחילו בזה שתאכלו בריא , תשנו טוב , תקדשו את גופכן ונשמתכן, תעשו ספורט, תרקדו, אל תוותרו על זה!
ועכשיו הרשות נתונה לבחור, לא לוותר על החלום.
החלום לעשות את מה שאת אוהבת , להיות עם מי שאת אוהבת.
לא לוותר על החלום להתפתח ולהפתח לכיוונים חדשים שעוד לא הכרת.
להיות אמיצה , להחליט ולבצע באמונה באמונה ובנחישות את כל מה שליבך חפץ.
לזכור שכשיש לך את עצמך במלואך את אף פעם לא לבד.
לבחור לראות תמיד את היש ולא את האין, כי הוא ממילא לא קיים.
להיות ספונטנית, לעשות חיים, להנות מכל דבר קטן שבדרך, מכל רגע, מכל חיוך, מבט, שלום, כי כולנו אחד.
כשאת בצומת דרכים, הקשיבי לליבך.
כשאת מבולבלת , הקשיבי לאימך. גם אם היא לא איתך היום ,חשבי מה אמא שלך היתה מייעצת לך.
כשאת יורה למטרה, הפעילי את ראשך וטוסי קדימה .
אל תהססי לתת, אל תתביישי לקבל.
תשחררי לתעבירי הלאה את כל מה שאת לא זקוקה לו יותר..
תשתני, שינוי זה טוב, זה התפתחות, התרחבות ועוד נסיון חיים.
אל תשכחי, כאן, עכשיו, הרגע הזה, זה מה שקיים. חיי את ההווה במלואו באופטימיות, באהבה, בהודייה.
את חופשיה אם את יכולה לבחור לראות את החיובי, לבחור להגיב מתוך שמחה והנאה.
אם את יכולה לזכות את עצמך במקום להאשים את עצמך, הרי שזכית בחופש העילאי.
החופש להיות ולפעול בדרך שמשקפת את האמת היותר עמוקה שלך, האמת הכי עמוקה שלך!
וזכרי, כל יום את נולדת מחדש.

באהבה לכולכן,
סיגל

משמעות הריקוד בעיניי / מאת סיגל זיו

ריקוד זה דרך חיים, זאת התמכרות כמו לאוכל טוב, זאת השראה שהולכת ומתחדשת מיום ליום , זה טיול שלא נגמר במחוזות הגוף והנשמה.
כשהגל גואה בך ויורד מבית החזה אל האגן ,שם הוא מתנפץ לאלפי רטטים, שבאופן קסום מתרחבים לשמיניה כמו מיים על חלוקי הנחל שעולה וגואה ומתפרץ אל זרועותייך, שנעות כענפי עצים המתבדרים ברוח השקטה, המלטפת .
אז האושר מחלחל מבין אצבעותייך וזורם שוב כמיים אל גבך החשוף וביטנך רוטטת את הלמות התוף.
איכשהו הכל מתמזג בך למחול של אהבה , אל תוך צלילים של שיכחה. את מרגישה בבית , את מפסיקה לחשוב.
כי ריקוד זה דרך חיים , זה רק עושה לך טוב........
זאת משמעות הריקוד בעיניי ואת זה אני חולקת עם כל תלמידותיי.....באהבה, סיגל

שיר לנשים של שינוי

הכל כמו חלום,
הולך ומתגשם.
אני בוראת מציאות חדשה,
מתרחקת ממי אשם או לא אשם.
נעה בין שמחה והתחדשות ,לעצב וגעגוע
נאחזת בזיכרונות אחרונים של מה שהיה טוב ,של מה שהיה גרוע
וכל הזמן הזה, ממשיכה לנוע ולנוע.....
מחפשת את הקצה של המעגל לסגור,
ללכת הלאה, שלמה ולא שואלת.

דלת סגורה של ריק ובריחה, הוא מפחד להרגיש..דלת אטומה
ואת נשארת עם יותר מדי רגש....ואמת עירומה
נאחזת באור כחנית של ניצחון ודוהרת אל האמת שלך , אל האהבה
כשהכל בתוך תוכך גואש בין תיקווה לאכזבה.
מגרשת את השדים שמאיימים אותך לבלוע
את ליבך לפצוע.
את גיבורה,
כמו שצריכה להיות לוחמת אור
רק המשיכי להביט קדימה , אל תביטי לאחור....
וזכרי תמיד, אבל תמיד
את לוחמת אור....

מוקדש לכל הנשים,
לוחמות האור
ולכל המתמהמהות עדיין ,בדרכן להתחזק.
והעיקר והעיקר לא לפחד...

באהבה,
סיגל
4.12.2011